מוסדות התכנון מעודדים בניה לפי תמ"א 38 ומקלים בפרשנות הוראותיה

ועדות הערר מעודדות בניה לפי תמ"א 38. במקרים שונים בוחרות ועדות הערר בפרשנות מקלה להוראותיה של התמ"א במטרה לאפשר את הבניה לפיה.

בהחלטות שונות אשר התקבלו לאחרונה בועדות הערר צפה ועולה מדיניותן לעודד מימוש בפועל של בניה מכוחה של התמ"א. ועדות הערר בחרו לתת פרשנות מרחיבה ומקלה להוראות שונות של התמ"א באופן אשר יאפשר הוצאת היתרי בניה להרחבה וחיזוק של בניינים מכוחה.

על אף הוראה בתמ"א 38 לפיה אינה חלה על בניין המיועד להריסה, בחרה ועדת הערר בירושלים בפרשנות מצמצמת להוראות התמ"א וקבעה כי יש לתת היתר בניה מכוחה אף לבניין המיועד לפי תכנית תקפה להריסה. (ערר י-ם 1-136/14 ק.נ.ת השקעות בע"מ נ' ועדת המשנה לתכנון ולבניה ירושלים)

סעיף 4.1 לתמ"א 38 קובע כי: "התכנית לא תחול על מבנים המיועדים להריסה על פי תכנית או על פי צו סופי של בית משפט". לאור סעיף זה, סרבה הועדה המקומית בירושלים לתת את היתר בניה מכוחה של תמ"א 38 לבניין עליו חלה תכנית נקודתית המחייבת הריסתו כתנאי להוצאת היתר בניה מכוחה, מהטעם כי לא חלה עליו התמ"א.

ועדת הערר קיבלה את הערר אשר הוגש על החלטתה של הועדה המקומית. ועדת הערר בחרה לתת פרשנות מצמצמת למונח "מיועד להריסה" שבסעיף 4.1 לתמ"א באופן אשר יאפשר את מימוש תכלית התמ"א במקרים בהם התכנית מאפשרת אך אינה מחייבת הריסת הבניין הקיים. לעמדת ועדת הערר, פרשנות לשונית-מילולית פשוטה תביא לתוצאה לפיה אין אפשרות לנצל את הטבות התמ"א לגבי פרוייקטים בהם מצויה תכנית קודמת המאפשרת את הריסת הבניין ובניית אחר תחתיו. לעמדתה, הבחנה זו אינה מתיישבת עם תכלית תיקון 2 לתמ"א, המאפשר החלתה אף במקרה של הריסת המבנה הקיים.

אף שתמ"א 38 מחייבת הרחבת דירות קיימות רק באגף שלם, בחרה ועדת הערר בתל אביב בפרשנות מרחיבה לפיה במקרים מסוימים הועדה המקומית יכולה לאשר בניית "מעטפת" של שלד ההרחבה לדירה אשר אינה מעוניינת בהרחבה. (ערר 5429/13 פרידה כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב).

הוראותיה של תמ"א 38 קובעות הנחיות ותנאים לאישורן של תוספות בניה בבנייני מגורים  קיימים לצורך חיזוקם. סעיף 11.1.4 (ה) לתמ"א קובע כי ניתן להרחיב דירות קיימות עד 25 מ"ר לדירה רק אם ההרחבה מתבצעת לכל גובה האגף של יחידות הדיור המורחבות. הוראות סעיף זה הן קטגוריות. לועדה המקומית לא הוענק שיקול דעת לסטות מהוראתו.

באותו ערר אחת הדיירות בבניין בתל אביב לגביו התבקש היתר בניה להרחבה וחיזוק התנגדה להרחבת דירתה באופן המוצע בבקשה להיתר הבניה.

ועדת הערר בחרה לתת פרשנות רחבה להוראת הסעיף האמור וקבעה כי במקרים מסוימים יש לאפשר לועדה המקומית לאשר בניית "מעטפת" של שלד ההרחבה במפלס הדירה אשר אינה מעוניינת בהרחבה.

הנימוק לעמדתה זו היה כי הוראת החיוב להרחבה באגף שלם עלולה להכשיל במקרים רבים את האפשרות לבצע הרחבה של יחידות דיור קיימות, ולהביא לתוצאה אשר אינה רצויה בעיני הועדה, שעה שלדייר בודד מוענקת זכות ווטו העלולה לגרום נזק כבד לרוב המוחלט של דיירי הבניין המעוניינים בהרחבת דירותיהם, וייתכן ואף להכשיל את חיזוק הבניין.